נקודת זיכוי היא הפחתה (זיכוי) מגובה מס הכנסה על ההכנסה החייבת, הניתנת על פי מאפיינים אישיים המצדיקים הקטנה של נטל המס. על פי החוק במדינת ישראל, נקודת זיכוי היא סכום "המקוזז כנגד המס לאותה שנה"‏

 

היסטוריה 

נקודות הזיכוי נוספו לפקודת מס הכנסה במסגרת תיקון מס' 22 לפקודה ("רפורמת בן שחר"), שנכנס לתוקף באפריל 1975. דברי ההסבר להצעת החוק עוסקים בטיבו של מנגנון זה:

הצעת החוק מבחינה בין שני סוגי זיכויים. הסוג האחד מוגדר כנקודת זיכוי, הניתנת לקיזוז מהמס רק כאשר קיים כנגדה חיוב במס. הסוג השני מוגדר כנקודת קיצבה, המשתלמת לזכאי לה במישרין, גם כאשר אין כנגדה חיוב במס. נקודות הזיכוי יחליפו את הניכוי לתושב והניכוי בעד אישה, ועוד ניכויים אחרים. נקודות הקיצבה יבואו במקום הניכויים בעד ילדים והן במקום קיצבאות הילדים המשתלמות מאת המוסד לביטוח לאומי.

 

 

 

כל עובד שהוא תושב ישראל זכאי ל-2.25 נקודות זיכוי ממס הכנסה. בנוסף לכך, קיימים קריטריונים שונים המזכים בנקודות נוספות. ככל שעובד עומד ביותר קריטריונים, הוא יצבור מספר רב יותר של נקודות זיכוי.

 

נקודת זיכוי הינה סכום (ב- 2015 שווה 218 ש"ח לחודש ו- 2,616 ש"ח לשנה) המקוזז ממס הכנסה החל על עובד בשנת עבודה. משמעותה של הזכאות היא כי מתוך מס ההכנסה שעל עובד לשלם, יופחת סכום השווה למכפלה של מספר נקודות הזיכוי בשווי נקודת זיכוי.

נקודות זיכוי מקטינות את ערך המס לכל היותר לאפס, לכן הן מועילות רק לעובד שגובה החיוב שלו במס מגיע לערך נקודות הזיכוי להן הוא זכאי.

 

דוגמה:

אם עובד זכאי ל-3 נקודות זיכוי בשנה, הוא יוכל ליהנות מזיכוי בסך 7,848 ש"ח - תוצאת המכפלה של 2,616 ש"ח (שווי נקודת זיכוי) כפול 3 נקודות זיכוי. אם סך מס ההכנסה שעליו לשלם באותה שנה נמוך מ-7,848 ש"ח, הוא יוכל לנצל רק חלק מנקודות הזיכוי עד לגובה מס ההכנסה שעליו לשלם, באופן שלא יצטרך לשלם מס הכנסה כלל.